תהליך כללי לדיון מושכל

באופן כללי אני מסכים עם המושגים הבסיסיים שטל מעלה -
divergence and convergence
עדיין יש הרבה שאלות - איך יוצרים את שני התהליכים האלה? האם צריך הנחיה של מנחה כדי לעקוב אחרי תהליך כזה? או שאפשר לבנות תהליך פתוח שעובר את השלבים האלה באופן דינמי? האם זה תהליך חד פעמי, או איטרטיבי?

טוב, אנסה לנסח תהליך כזה

יש את השלבים הקלאסים הללו, שמבוססים על Kaner

החצי הימני נראה לי טריוויאלי. החצי השמאלי נראה לי אבסטרקטי. אני תומך בתרשים הזה כנקודת מוצא. חסר לי:

איך מתכללים רעיונות?

מי מתכלל רעיונות ואיזה רעיונות בוחרים לתכלל?

איך מתרגמים את התרשים לדינמיות של אינטרנט? מצד אחד נראה לי שהפסקת קפה היא לא רלוונטית. האם צריך דרך אחרת של הפסקה? האם צריך לעצור את הדיון האינטרנטי? איך מוסיפים דינמיות מעגלית? בדיון רב משתתפים צריך לקחת בחשבון שאנשים מצטרפים ועוזבים מתי שבא להם. כך שנראה לי שצריך לאפשר לשאול שאלות, להציע פתרונות, לתכלל ושוב לשאול שאלות באופן חופשי. צריך למצוא דרך ליצור סדר כרונולוגי דרך הטקסט, ולא דרך התנהגות המשתתפים. למשל - בכל רגע אפשר לשאול שאלה. שאלה נשארת פתוחה עד שמציעים לה פתרונות (תמיד אפשר לחזור אחורה ולפתוח אותה שוב). פתרונות מתווספים תמיד. במקביל מתכללים אותם. ממשיכים כך בצורה מקבילה עד שהמערכת מתכנסת. לפתרון.

שאלות מצויינות.
אני אכתוב הצעה. יקח לי כשעה

מטרת השאלות, היא להרחיב את הידע, ולחדד את השאלה.
ישנן גם שאלות נשאלות על אופציות. מטרת השאלות הללו היא גם להרחיב את הידע, וגם לתת ביקורת.

במקרה הזה, דוגמה טובה היא stack-overflow
יש להם בדיוק את המבנה הזה. שאלות על השאלה, ושאלות על כל אחת מהאופציות.

למעשה סטאק-אוברפלאו, הם כלי דיברטיבי מעולה, למציאת הפתרונות הטובים ביותר. הם מכנסים על פי כמה קריטריונים: מידה ההסכמה של משתמשים בעלי יסיון, וכמו כן, לפי יישום מוצלח של הפתרון על ידי השואל. אם תשים לב, הם עובדים על פי התרשים למעלה.

אך לדעתי משהו חסר שם, לצורך דיון פוליטי מוצלח.

חשבתי מה חסר לסטאק-אוברפלאו, כדי להיות כלי פוליטי וניהולי טוב.
סטאק-אוברפלאו, נועד למצוא את הפתרון הטוב ביותר, והוא עושה זאת מצויין, כאשר מדובר על מדעים מדוייקים - מחשבים.
כדי להצליח בבחירת טכנולוגיה בחברת-היטק, עדיין חסרים לו אלמנטים.
חסרים לו האפשרות להגדיר מטרה - לשם מה נועדה הפתרון/פתרונות
סרל לו היכולת לשקול, אל מול הפתרון שנבחר.
חסר גם מציאת פתרון הטוב ביותר, שמשרת את האינטרסים של המשתתפים בפרויקט.

אפשר להגדיר ממשק שיוצר רובד כזה.

לדעתי, זה יצור כלי החלטה קבוצתי טוב יותר

זו שאלת השאלות נראה לי. איך מייצרים תכלול, או קונברג'נס, בין אינטרסים שונים?

אילו שלבים הייתם מציעים?

מה שיש לי בראש הולך ככה:

1. כל אחד יכול להציע שאלות
2. כל אחד יכול להציע תשובות לשאלות
3. כל שלב במערכת מאפשר בצד דיון. על כל שאלה אפשר לדון. על כל פתרון אפשר לדון. על הערה בדיון אפשר לדון.
4. כל שאלה מלווה באופן מתמיד בסקר שעליו מצביעים באופן שוטף על הפתרון הטוב. כל אחד מסמן אחד מהפתרונות כפתרון שהוא בוחר.
5. המטרה של הציבור היא ליצור התכנסות. כדאי לחשוב על מנגנון תגמול שיעודד הצעות התכנסות. יש שתי אפשרויות כינוס - 5.1. להציע לאחד שאלות דומות לשאלה חדשה שמחליפה אותן 5.2. להציע פתרון שמחליף קבוצת פתרונות קודמים
6. על כל הצעה להתכנסות יש הצבעה של כלל המשתתפים בדיון. אם יש רוב, ההצעה מתקבלת והמציע זוכה בתגמול
7. התהליך נגמר כשיש קונצנזוס, או רוב מוחלט לפתרון אחד. הצבעת רוב רגיל לא מספיקה בשביל להכריע את השאלה.